נופרי שלי.. נופר היקרה…
לפני 11 חודישם הלכת מאיתנו בפתאומיות עת גופך וליבך נכנעו ואת רק בת 24 שנים וקצת…
כשהחתונה באופק והתוכניות שלך לחיים מגובשות… עמדנו כאן המומים כשהלב בוכה ומדמם ונפרדנו ממך לעולמים…
אחד עשר חודשים עברו בלעדייך, 342 ימים שכל אחד מהם היה מקבל צבע אחר אילו רק היית…
אומרים שהזמן עושה את שלו…. אך במקרה הזה הזמן רק מגדיל את תחושת הכאב הקשה והגעגועים אלייך… המחשבות מה היה קורה אילו? ומה הייתה עושה נופר? ומה היה קורה – לא מרפות…
עברה כמעט שנה… ולמדנו אודתייך המון… מצאנו את ההסבר לאהבת החיים והאור שקרנת בכל מקום בו היית… זו משפחתך – ההורים רמי ואמירה היקרים והאחים המדהימים חן ומאי…
מכנה משותף ברור מצוי כל העת בכל הסיפור עליך, גאווה גדולה, גאווה עצומה על היותך, על אופייך ועל הדרך שבה חיית את החיים ובעיקר על מי שהיית.
יוני נתניהו כתב:
“אני מאמין שהחיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים בין לידתו של אדם למותו, אלא התוכן שאני יוצקים לתוכם.
יש מי שניתנו לו חיים ארוכים ובמובן מסויים – כמעט ולא חי. ויש מי שחי חיים קצרים ומלאים, למד ואהב ונשאר עם זאת רגיש ופתוח – לחיוך, לטיול, לפרח ולשיר”.
את נופר אהבת את החיים וחיית אותם עד תום.
משפחת בן שושן היקרה,
לא כאדם זר לכאבכם אני ניצב כאן. מדיי יום אני מעלה בדמיוני את זיו פניה של נופר, את החיוך והטוב לב שהייתה מביאה איתה לכל מקום… את היותה לצידי, דואגת, מסייעת ומסורה… זוכר ומתגעגע..
אהבתי אותה כבת והערכתי אותה כקצינה מצטיינת ומעולה.
היום אני מבקש לומר לכם כי מורשתה של נופר חיה בתוכנו ולאורה אנו פוסעים. מורשת זו לנצח תהווה עבורנו צו לחיים של בניה ויצירה, רעות, מצוינות ואחריות הדדית.
בשעה זו, כבכל שעה, אבקש לחבק אתכם בכאב. אני מבטיח כי נמשיך לבקר ולסייע ככל שנדרש, נזכור ונזכיר ונאהב את נופר.
אני אוהב אתכם משפחת בן שושן, מעריך ומוקיר מאוד!
נופר שלי – תמיד תהיי אצלי בלב, יהי זכרך ברוך!
מצדיע לך!