נופר יקרה,

אחרי לבטים רבים והתחבטות עצמית החלטתי לומר לך ביום השלושים ללכתך מאיתנו את אשר על ליבי.

הרגע הזה, היום לפני חודש בשעה 6 לפנות בוקר רגע לכתך, אינו מרפה ממני, דמותך עולה לפני שוב ושוב ודומה שהשאלות של למה ואיך תמשכנה ללוות אותי עוד ימים רבים.
קצת לפני לכתך מאיתנו מצאתי עצמי שואל מיהי נופר – המפקדת שלי מזה שנה וחצי? מהי עבורי מהי השפעתה עלי?

מיום ליום אני מתגעגע יותר ויותר לאותן תכונות שהיו מגולמות באישיותך – תכונות של מפקד אולטימטיבי – נחישות, מנהיגות, אהבת האדם, אכפתיות ואחריות – תכונות אישיות שאינן באות דווקא עם דרגות כאלה ואחרות – אלא תכונות של אדם.

כל אלה הן התשובות לשאלות, כל אלה הנחלת לי ולשאר אנשי הלשכה.
לא קל לאבד מפקד שהוא בראש ובראשונה מנהיג ומכוון. מרגע לכתך מאיתנו בפתאומיות וללא כל הכנה מוקדמת, אני מוצא עצמי מוצף בשאלות כמו מה יהיה? איך נתנהל? איך אדע להבחין בין חשוב יותר לחשוב פחות?

הבור שנפער בתוכנו והגעגוע אליך הלכו וגדלו מיום ליום – וחסרונך אינו ניתן לתיאור.

לפתע מצאנו עצמנו כל חיילי הלשכה ניצבים מול שאלות ובעיות שקודם היה מי שכיוון אותנו, מי שאמר מה ומתי.

אני יכול לומר לך שתפקדנו הכי טוב שאפשר, כי אין ברירה, אבל יכולנו לתפקד כך, בזכות הדרך שבה הובלת אותנו – בזכות אותם ערכים שהובילו אותך ושאותם העברת אלינו, חיילי הלשכה.
חשבתי שהאירוע הטרגי יחשל אותי ובתוך תוכי אני יודע שצריך ללכת הלאה – אבל נופר יקרה, קשה לי להתגבר על חסרונך ויש ימים רבים שאני מוצא עצמי חלש ומתפקד פחות טוב אבל תמיד אני חש שאת מלווה אותי וזה מחזק אותי ומחזיר אותי לתפקוד מלא.

משפחת בן שושן היקרה, אתם אבדתם בת צעירה שהייתה רק בתחילת הדרך ולפני בניית עתיד חדש, אנחנו אבדנו מפקדת ומנהיגה – אני חש גאווה רבה וזכות גדולה שיצא לי להכיר ולהיות במחיצתה של סרן נופר בן שושן.

נופר יקרה, נוחי על משכבך בשלום. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

עמית קרני – 20 ביוני 2013.