נסיכה שלי, אוצר יקר של אמא..

חלפו להן שלושים יום. בתחושה שלי, אני נמצאת באותו רגע, ברגע האימה. כל יום חולף כנצח. ליבי מדמם מכאב, ראשי ממאן להאמין והכאב גדול מנשוא.

האובדן לא אנושי, נוגד את כל חוקי הטבע.

ילדה שלי, מרגע שיצאת לאוויר העולם, מידי בקר הערתי אותך עם השיר:

“הילדה הכי יפה בגן,

יש לה עניים הכי יפות בגן

וצמה הכי יפה בגן, ופה הכי יפה בגן,

וכמה שמביטים בה יותר,

רואים שאין מה לדבר,

כי היא הילדה הכי יפה, יפה בגן….” .

מרגע לידתך, ידעתי תמיד, שאת נופר שלי, הילדה הכי יפה ביקום עבורי.

נופרי, את חדרת ללב כולם, סביבך המון הילה. רואה אותך בעיני , מתגעגעת ורוצה לחבק אותך חזק. אני עסוקה בהמון סימני שאלה ,אך טרם מצאתי תשובה אם בכלל????

ילדה יפה שלי, מאז ומתמיד זרמת בעורקי, החיבור בין שתינו היה מיוחד, כשתי וערב. רקמנו מערכת קשרים נדירה שלא כל יום זוכה לה אם ובת. את חסרה לי כל כך..

עבורי ועבור כל המשפחה את פשוט נדירה ומיוחדת במינה. במהלך השבעה שמענו עליך רק הוד והדר. כפי שכבר ציינתי מידותייך ומעלותייך אפיינו רק אותך ולכן, השתדלתי לעצב את חלקת אדמתך בצורה ייחודית שמאפיינת רק אותך.

אינני יודעת כיצד מתמודדים עם האובדן והכאב העז? ואם אפשר בכלל? אז בחרתי לי כרגע להגיע מידי יום לכאן, למקום הארור הזה ואין לי מושג מה מעשייך כאן. אני רוצה להיות אתך, לדרוש בשלומך, לחבק ולשמור עליך במידת האפשר. לנסות להרגיש אותך בתוכי כי קשה לי לחשוב שאינך איתי.

רגילה כל בקר לשוחח איתך, לשאול לשלומך? לדעת שהגעת בשלום למשרד.. ולאחל לך יום נעים ומוצלח. מידי לילה לקבל ממך הודעה: : “לילה טוב אמא יקרה ,אוהבת אותך.. “ואני מקפידה לענות לך: ” לילה טוב ילדה שלי, מתגעגעת המון.. אוהבת, אמא”. מאי המדהימה לקחה זאת על עצמה. חן ואבא דואגים לי כמובן.

אני רוצה להאמין שאת נותנת לי כוח להמשיך ולהוביל את משפחתינו בצעדים איטיים ובטוחים.

תמיד היית גאה בי ואמרת:” אמא שלי חכמה, חזקה וגם יפה ובלעדייך אנחנו לא שווים שום דבר”. ולך יפתי, אני רוצה להשיב, שאני גאה בכל אחד אחד מכם ואתם שווים מפז. אשתדל להמשיך בדרך בה הובלתי והאמנתי ולשמור על משפחה איתנה וחמה כפי שאהבת.

את חסרה לנו מאוד. אנו נמצאים בתקופה של סערת רגשות. אישיותך, יופייך, חיוכך וצחוקך מלוים אותנו תמיד. את בתוכנו ובנשמתנו, לא הייתה ולא תהייה ילדה מדהימה ומושלמת כמותך. ואיך סבא אומר: “איבדנו את האוצר של המשפחה”.

נפלה בחלקינו הזכות כהורים לגדל אותך, להעניק לך אהבה, לראות איך כבשת את החיים בהנאה , להיות נאהבת ואוהבת ,לפנק את אחייך, לטפס לדרגים בקריירה הצבאית ולהגיע להישגיים מדהימים.

הנך “יקרה מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה.”

“דרכיך דרכי נעם וכל נתיבותיך שלום”

וכפי שאמרה אחותך: ” רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה”!

גאים בך, ממאנים להיפרד, את נצורה בלבנו, אוהבים ומתגעגעים: אמא, אבא , חן מאי , סבא סבתא וכל המשפחה.